דינמיקת גלים

אם אתה חושב על החלל כעל אוקיינוס עצום, גלי אור יכולים לנוע באופן עצמאי, אבל גלי קול זקוקים לסירה או שהם לא יכולים ללכת לשום מקום. גלי אור הם כמו דגים בכך שהם יכולים להניע את עצמם קדימה בעצמם מבלי להזדקק לתחבורה כדי לשאת אותם לאן שהם הולכים. זו הסיבה שאור יכול לנוע במהירויות מדהימות, ללא הפרעה בחלל, אבל הקול לא יכול. בלי משהו כמו מים, אוויר או דינמיקה נוזלית אחרת כדי לשאת אותם קדימה, גלי הקול הם סטטיים. הם לא יכולים לזוז. שום דבר לא יכול, אפילו לא אתה. זו הייתה תגלית מפחידה למדי שהאסטרונאוטים גילו במסעותיהם המוקדמים לחלל ואל הירח.

בלי לדחוף משהו כדי לנצח את האינרציה, אתה יכול להתנופף כל מה שאתה רוצה בחלל, אבל אתה לא הולך לשום מקום בלי אמצעי להניע את עצמך קדימה. אבל ברגע שאתה מתחיל לנוע בחלל, אתה תמשיך לנוע. בלי שום דבר שיעצור אותך, אתה פשוט תרחף. אתה לא יכול לשנות כיוון או לעצור את עצמך כי אין מה להציע התנגדות כלשהי. אם אתה שוחה, תחשוב על הפעם האחרונה שקפצת מקרש צלילה. אתה נופל חופשי באוויר עד שאתה פוגש את ההתנגדות של המים. המים נדחפים לאחור, מאטים את מהירותך ושוברים את הנפילה שלך. בלי המים האלה, אתה תמשיך ליפול באותה מהירות עד שתפגע בקרקעית הבריכה... חפץ נייח.

כדור הארץ מסתובב לפחות 4.5 מיליארדי שנים בדיוק מהסיבה הזו. אמנם יש לו אטמוספירה, אבל כגוף פלנטרי הוא קיים בוואקום של החלל ולכן אותם כללים חלים. יש חשיבות לאוויר. זה אולי לא נראה מאוד משמעותי כשאתה נושם את זה, אבל תאמין לי... אוויר זה דבר. כמו מים, האטמוספירה מציעה את אותה התנגדות לדחוף נגדה. כל דבר מוצק שדוחף את הגבול הזה בין האטמוספירה של כוכב לכת לריק של החלל יתקל בחיכוך כשהוא מתחכך בו. החיכוך הזה יגרום לחפץ להתחמם ולבער כשהוא חודר את האטמוספרה.

מה שהופך את הטבע הזוהר של האור לדבר עוצמתי באמת כי זה לֹא מוצק, כך שהוא לא נתקל בהתנגדות כזו כשהוא חודר לאטמוספירה. אם האור נתקל במשהו מוצק, הוא או שהוא קופץ ממנו (השתקפות) או שהוא מתפזר על פני השטח של האובייקט (דיפוזיה). היכולת לנוע כל כך מהר בחלל בכוחות עצמו ללא עזרה היא הישג מדהים של פיזיקה. אבל העובדה שהוא יכול להיתקל בחפץ נייח, להקפיץ אותו ולהמשיך לנסוע בחלל היא פשוט גאונות מצד אמא טבע.